שוקי החיזוי בישראל: כלי פיננסי מהפכני או הימור אסור על פי החוק?

שוק חיזוי אינו הימור במובן הקלאסי; הוא מכשיר פיננסי לייצור ידע. הגיעה העת שהחוק הישראלי יעדכן את הפרשנות המיושנת שלו כדי לאפשר לטכנולוגיה הזו לייצר ערך ציבורי וכלכלי.

בסוף השבוע האחרון פורסמה במוסף "דה מרקר" כתבת עומק מרתקת של העיתונאי דיויד נאג'י, שעסקה באחת התופעות המרתקות והשנויות במחלוקת בעולם הטכנולוגי-כלכלי: שוקי החיזוי (Prediction Markets).

במסגרת הכתבה, התבקשתי לחוות את דעתי המקצועית כעורכת דין על המתח המובנה שבין החדשנות הטכנולוגית הזו לבין הסטטוס המשפטי שלה בישראל.

מהו בכלל שוק חיזוי?

שוק חיזוי הוא פלטפורמה המתרגמת את "חכמת ההמונים" למספרים מדויקים. בניגוד לסקרים מסורתיים או פרשנויות סובייקטיביות, השוק משתמש בתמריצים כספיים כדי לגרום למשתתפים לחשוף מידע אמיתי. כשאנשים "שמים כסף" על תוצאה של אירוע עתידי – בין אם מדובר בתוצאות בחירות, החלטות ריבית או אירועי ספורט – נוצרת תחזית מדויקת להפליא המשמשת ככלי אסטרטגי לקבלת החלטות במציאות של אי-ודאות.

הדילמה המשפטית: בין שכל לגורל

השאלה הגדולה שעומדת לפתחנו היא: האם הפעילות הזו נחשבת להימור? לפי חוק העונשין בישראל, "משחק אסור" מוגדר כפעילות שבה הזכייה תלויה בגורל או בניחוש יותר מאשר בהבנה או ביכולת (שכל). מכיוון שהמשתתף בשוק החיזוי אינו שולט בתוצאה הסופית של האירוע, המערכת המשפטית נוטה לסווג זאת כהימור.

עם זאת, אני סבורה כי הגיעה העת לרענן את הפרשנות המשפטית המיושנת. בניגוד להימור קלאסי שבו הרווח הוא אישי בלבד, שוקי חיזוי מייצרים ערך ציבורי. הם מהווים מכשיר פיננסי לייצור ידע, גידור סיכונים ויצירת תחזיות אמינות לטובת הכלכלה והחברה כולה.

מוזמנים לקרוא את הכתבה המלאה של דיויד נאג'י במוסף "דה מרקר" בקישור הבא: [קישור לכתבה בדה מרקר]